תמיד נהניתי יותר לשוחח עם אנשים מבוגרים מאשר עם בני גילי. כבר בגיל חמש או שש, בחגים או בסופי השבוע הייתי מסתובב על המדשאות של בית ההארחה במקום בו גרתי, מוצא אנשים ומתיישב לדבר אתם. הם היו מופתעים לראות ילד בגילי מתיישב כך בחופשיות ליד זרים ומתחיל לדבר אתם על מדיטציות, טיפוס עצים, סיפורים חסידיים, שלום עולמי ועוד נושאים רבים ומגוונים. אבל לי זה היה עניין שבשגרה, הייתי מתיישב אומר שלום עם חיוך ומתחיל לדבר. אחרי שיחה שלפעמים גם ערכה שעות הייתה מוצאת אותי אמא ומזכירה לי שאני צריך גם לאכול.חיינו אז כקהילה במצוקי דרגות, מקום על צוקי מדבר יהודה אשר משקיף על ים המלח. הקהילה הייתה קטנה, בין חמישה עשר לעשרים אנשים שעבדו יחד עבודה רוחנית והיו בעלי תפיסת עולם שונה מהמקובל.
המפגשים אתם היו תמיד בגובה העיניים, היה ברור כמובן שאני ילד והם מבוגרים אבל זה לא יצר סמכות או התנשאות. הבדל הגיל לא היה ברור רק בתיאוריה אלא גם בה לידי ביטוי בכך שהם חינכו אותי. לא מתוך סמכות והתנשאות אלא מתוך התבוננות צנועה בצרכים העמוקים שלי והצעת ומענה עליהם. הרבה מחנכים חושבים שהם מדברים עם הילדים בגובה העיניים אבל הם בעצם לא! העניין במפגש בגובה העיניים הוא שמתקיים בו מפגש אמיתי. בדרך כלל אותם מחנכים או הורים "עושים כאילו" הם מדברים עם הילדים בגובה העיניים, אבל מה הם באמת רוצים? להמשיך לקרוא
המפגשים אתם היו תמיד בגובה העיניים, היה ברור כמובן שאני ילד והם מבוגרים אבל זה לא יצר סמכות או התנשאות. הבדל הגיל לא היה ברור רק בתיאוריה אלא גם בה לידי ביטוי בכך שהם חינכו אותי. לא מתוך סמכות והתנשאות אלא מתוך התבוננות צנועה בצרכים העמוקים שלי והצעת ומענה עליהם. הרבה מחנכים חושבים שהם מדברים עם הילדים בגובה העיניים אבל הם בעצם לא! העניין במפגש בגובה העיניים הוא שמתקיים בו מפגש אמיתי. בדרך כלל אותם מחנכים או הורים "עושים כאילו" הם מדברים עם הילדים בגובה העיניים, אבל מה הם באמת רוצים? להמשיך לקרוא
עזבתי את בית הספר- כדי ללמוד 