לפעמים צריך לשנות כיוון ולצייר ציור חדש

קורה לפעמים שממש נהנים לצייר ציור מסוים, יש איזו תמונה בראש ושוקעים ומציירים ונהנים ממממש! וציור כזה, ציור שכל כך נהנים לצייר מייד תולים על הקיר הרי כל כך היה כיף לצייר אותו. אבל אהה… אחרי לא הרבה זמן באחד מהרגעים האלו שקצת עייפים ונוטים לבהות, בוהים בציור הזה ושמים לב שהוא לא כל כך מתאים בבית, לא שהוא לא יפה, יכול להיות שהוא אפילו מאוד יפה, הוא פשוט לא ממש הציור שמתאים להיות תלוי בבית הזה.
אז בקיץ ציירתי ציור כזה, ציירתי את השנה הקרובה שלי.

להקים יער מאכל בכפר אוריה?

בשבוע האחרון עבדתי הרבה בחצר, זרעתי בערוגות, מסקתי זיתים, ובעיקר חפרתי סוולים. אלו הם מן תעלות שתפקידן לעצור את ה"נגר העילי" [מים שזורמים על פני השטח לאחר הגשמים] ולתת לו זמן לשהות ולחלחל אל תוך האדמה במקום לזרום לכביש ובסופו של דבר להגיע לים. אל הסוולים האלו שעשיתי בבוסתן הקטן, יגיע הנגר העילי מהגג, אותו חישבתי. והתוצאה הייתה מפתיעה, באירוע שיא של גשם יזרמו כ 5 קוב מים מן הגג [וזה לא כל הגג, רק החלק שאני מכוון אל הבוסתן]. כך, במקום שהמים האלו יברחו מהשטח הם ירוו את האדמה במים שהצמחים יוכלו להנות מהם.

בכל מקרה, זה לא לגמרי הנושא שעליו אני רוצה לדבר.
תוך כדי העבודה אמא בקשה ממני להביא צ'ק לשכן, ממנו אנחנו שוכרים את הבית.
הבאתי לו את הצ'ק, וכמנהגו כאשר הוא רואה אותי הוא שאל מה אני עושה בימים אלו. אז ספרתי לו על הדברים שאני עושה ביניהם העבודות בחצר, על כך שפרמקלצ'ר זה עיקר העניין שלי ושאתחיל בקרוב תוכנית דיפלומה בנושא זה, וקורס של תכנון יערות מאכל. לרוב כשאדם שומע את המונח יער מאכל הוא שואל מה זה, וכך עשה גם הוא.
הנה סרט קצר בעברית שמסביר מה זה יערות מאכל
הוא התפלא שדבר כזה אפשרי במזג האוויר בארץ, אבל עד מהרה גילינו שיש לנו חברים משותפים שנעזרים בשיטות חקלאות נבטיות המשמרות את הנגר העילי כדי לגדל עצי פרי רבים בשטח שלהם בנגב. הוא שתק מעט, תהה לעצמו ואז ספר לי שבשטחים החקלאיים מתחת למושב יש לו שטח של 15 דונם, בהם הוא כבר לא מגדל דבר משום שזה לא השתלם לו יותר. בחתית השטח הזה יש נחל שזורם אחרי גשמים והוא מביא המון המון מים, "מקום מעולה כדי לעשות טראסות ועבודות עפר שונות לשימור מים" הוא אמר. שוב הוא שתק רגע ואז אמר "אולי אתה רוצה לדאוג לשטח הזה? אני אשמח אם יצא ממנו משהו טוב." "שאני אתכנן ואקים שם יער מאכל?" אמרתי בשמחה ופליאה "כן, תחשוב על זה, תסתכל על השטח ונדבר" הוא הסביר לי איך להגיע אל השטח ואני מייד יצאתי. ישבתי שם שעה והתבוננתי, בהחלט שטח מדהים, מלא בפוטנציאל כדי לעשות שם פרמקלצ'ר ויער מאכל.

זה רעיון ופנטזיה מאוד מגניבה, ויש כמה דברים שאני צריך לברר לפני שאסגור איתו שאני עובד על השטח הזה ומתחיל בו תכנון פרמקלצ'ר והראשון מביניהם הוא עם עצמי.
הקמה של יער מאכל דורשת הרבה זמן, עבודה ומחוייבות, ולוקח כמה שנים עד שמערכת כזאת מתבססת. השאלה שאני צריך לשאול את עצמי היא שאלה של מחוייבות. להתחייב מצד אחד אומר להעמיק בנושא ולהקדיש את עצמי לזה, דבר שהוא מאתגר אך גם מדהים ומרתק, מצד שני התחייבות אומרת לסגור אפשרויות רבות אחרות של מה ומי אני יכול להיות ולעשות. אין סוף האפשרויות מלאות בקסם, זה כיף להרגיש שאני יכול לבחור בכל מני דברים, שאני יכול אפילו לנסוע פתאום לטייל בחו"ל לשנה. אבל יש מידה מסויימת של אשליה באינסוף האפשרויות, כי הן כולן בגדר אפשרויות. הבחירה וההתחייבות מאפשרת להעמיק ובעצם לממש את אחת האפשרויות האלו.

אבל האם זה נכון בגילי [17] להתחייב לדבר כזה, של כמה שנים? אולי זה גיל שבו עדיף לי לא להתקבע עדיין, להמשיך לנסות כל מני דברים, לשמור את האפשרות לעבור דירה בהמשך, לצאת לטיול של שנה. אולי לא כדאי לקחת אחראיות על פרויקט כזה, להמשיך בקטן בנתיים, זה פחות מפחיד.
אבל מצד שני את השאלות האלו על התחייבות אני אשאל גם כאשר אהיה בן 20, וגם בגיל 25 וגם ב 30. אני חושב שזו שאלה שתמיד תהיה קיימת בכל מני שלבים בחיי.
בנוסף תמיד במידה ואני אראה שזה כבר לא מתאים לי, אני יכול למצוא מישהו שיחליף אותי באחראיות על היער.

אני רואה את זה כהזדמנות לימודית מעולה, שאם אבחר לנצל אותה אעשה גם פרויקט משמעותי על הדרך. אני אעשה עם בעלי השטח שיחת תיאום צפיות ובמידה והכל יתאים אז אני מתכוון לקחת את הפרויקט הזה, שמגיע בדיוק בזמן כי בסופ"ש הקרוב אני מתחיל קורס פרמקלצ'ר מתקדם ממוקד בנושא תכנון יערות מאכל. והרי זה משמח לעשות קורס בידיעה שמיד כשהוא יסתיים ואפילו תוך כדי יש כבר איפה לעשות תכנון וליישם.

"אני רוצה לפתוח קורס פרמקלצר לצעירים"

תלמידי קורס הפרמלקצ'ר המתקדם יושבים בנחל עמוד

"נמאס לי ללמד אנשים מבוגרים" הצהיר גלעד, מנחה קורס הפרמקלצ'ר המתקדם בו אני לומד. זה היה במפגש האחרון של הקורס, שם התחלקנו לכמה קבוצות. בקבוצה בה הייתי היו בעיקר צעירים ויחד "עפנו" על המשימה שקבלנו, להעמיק ולדון בעקרונות הפרמקלצ'ר. בעזרת המשקפיים של הפרמקלצ'ר הפלגנו יחד למקומות שונים והעלינו רעיונות מגניבים.

בעודנו מדברים גלעד הצטרף לראות איך אנחנו מתקדמים, הוא שם לב להתלהבות וההנאה שלנו וסיפר שהוא מעוניין ללמד יותר צעירים. "אני רוצה לפתוח ביולי קורס פרמקלצ'ר, עם דגש על קהל צעיר. תיכוניסטיים,חברה לפני ואחרי שירות, סטודנטים וכמובן גם אנשים שצעירים בנפשם ולא רק בגילם. אתם מעוניינים?"

כמובן שאני התלהבתי מהרעיון וישר התחלתי לחשוב איך אני יכול למשוך בני נוער בגילי. כבר הרבה זמן רציתי למצוא צעירים שיעשו איתי פרויקטים של פרמקלצ'ר, והנה זה מתחיל.

כולנו הבענו התעניינות וכוונה להשתתף. "אני אשמח אם תגיעו, תעזרו לי ואולי גם תעבירו תכנים אם אתם מעוניינים."

עבר כשבוע ויצאו כבר פרטים על הקורס שיתרחש במושב קדיתא שליד צפת ויערך במתכונת של שבוע מרוכז ולאחריו התנדבות ולמידה מעשית. בקורס אני אשתתף וגם אעזור בהעברת תכניו, משמח אותי מאוד לראות שגלעד סומך עלי ומעוניין שאני אעזור ואקח חלק בקורס.

מצורפים כאן פרטים למתעניינים, מוזמנים להעביר הלאה.

לאירוע בפייסבוק: לחצו כאן

לפרטים באתר של גלעד, מנחה הקורס: לחצו כאן

לקראת סיום השנה הראשונה מחוץ לבית הספר

הבנתי שקבוצת הנוער לא מתקדמת כרגע לשום מקום, כנראה שזה עוד לא הזמן וזה בסדר, רק שזה נתן לי תחושה שאין לי פרויקט שיוליך אותי וכך יצאתי מסדר ומרצף של עשייה. מתוך התסכול שבירידה דברתי עם אנשים שונים שסבבו אותי בימים האחרונים ונזכרתי שמה שמוביל אותי כרגע הוא  בעצם למידה. אני נמצא מחוץ למסגרת שתגיד לי מה ומתי לעשות ולכן אני צריך ליצור לעצמי מסגרות אשיות, כאלו שאקבע לעצמי וכך יהיה לי סדר. במשך השנה היו דברים שונים שהובילו והלהיבו אותי [כמו קבוצת הנוער לדוגמה] שהתחלפו כל כמה זמן, הדברים האלו גרמו לי באופן טבעי ליצור סדר בדרכי. אבל כאשר משהו שהוביל אותי כבר לא עניין אותי הייתה נפילה והסדר נעלם. אבל כמו שאמרתי קודם מה שמוליך אותי בעומק הוא פשוט הרצון ללמוד ויש לי כרגע צורך ליצור לעצמי סדר בצורה יותר קונקרטית וברורה שלא תתבסס על כיוון אחד אלה תהיה רחבה ומעשירה. זה היה משמח להבין את זה אבל גם מעט מבאס, כי עכשיו אני רוצה ליצור לעצמי סדר לחודשים הקרובים אבל אני יודע שהם כבר מלאים בדברים ולא אוכל ליצור לעצמי סדר של ממש עד ספטמבר. אבל רגע, וואו עוד חודש אני כבר שנה מחוץ לבית הספר!

הבנתי שהדבר הכי נכון יהיה להגדיר את החודש הקרוב כחודש של בגרויות והתבוננות.
החלטתי הפעם להתחיל ללמוד לבגרויות חודש לפני המבחן [בניגוד למועד חורף שלמדתי רק שבוע לפני] מה שייתן לי הזדמנות להעמיק בחומר, ללמוד יותר בהנאה ולהרחיב מעבר למה שאני צריך בשביל לעבור את המבחנים בהצלחה.
בנוסף אני רוצה בחודש הקרוב, עד סוף יוני, להתבונן על השנה הזאת, שנה בה הלכתי בדרך עצמאית מחוץ למסגרת בית הספר. לראות מה הדברים שעשיתי ובמה עסקתי, מה היה טוב ומעניין בשבילי ומה היה "מיותר", איזה דברים עזרו לי ואיזה דברים פחות. ומתוך ההתבוננות על השנה האחרונה לקחת את התובנות ולראות איך אני יוצא שנה הבאה לשנה משודרגת. אני רוצה הפעם להתוות וליצור לעצמי דרך לימודית יותר ברורה עם הסתכלות למשך כל השנה ולא מרגע לרגע. כל זה משתלב מעולה עם תרגיל שקבלתי מהקורס פרמקלצר בו אני משתתף. התרגיל הוא לעשות התבוננות מעמיקה על עצמי. על הענפים השונים בחיי, על הערכים המובילים אותי, על הדפוסים [דפוסי למידה, דפוסי התנהגות וכו'…] על הצרכים והמשאבים שלי, מה מעניין אותי ועוד… מתוך ההתבוננות הזו אגש לתכנון "חיים אישיים" בו אני אתכנן את דרכי סביב הדברים שמוליכים אותי, במקרה שלי זה למידה. לכן אני אתכן את דרכי בצורה שתתמוך בלמידה פורייה של הדברים שמושכים, מסקרנים, וחשובים לי.

למידה שנובעת מהתבוננות

אתמול חזרתי ממפגש ראשון של קורס המשך ב"פרמקלצר" אותו אני לוקח, מפגש שהנושא הראשי שלו היה התבוננות. עשינו תרגילי התבוננות על קדיתא [היישוב בו היה המפגש] ועל שמורת נחל עמוד. התבוננו ברובד אקולוגי [חיות, צמחיה, חומר אורגני…], ברובד אנושי [בתים, שבילים, מטיילים, זבל, שיתופי פעולה…] וברובד הפנימי [איך אנו מושפעים ממה שאנו רואים וחווים]. החשיבות הגדולה שהפרמקלצר מקדיש להתבוננות היא אחת הסיבות שאני כ"כ אוהב ונהנה מהתחום, שהתכנון והעשייה בו הם לאחר ומתוך התבוננות מעמיקה בנמצא ובמה שיש לשטח לספר.
כך אני חושב שצריך להיות גם בחינוך!

תפקיד עיקרי של מורים ומלווים מבוגרים כלפי נוער צריך להיות של התבוננות משותפת, מה מעניין את הנער, מהם הכישרונות שלו, מה מאתגר אותו… להבין יחד מהו כיוון הצמיחה של אותו נער ומשם ללוות אותו בדרך הזו ולקשר אותו אל כלים שונים [ספרים, בעלי מקצוע, תחומים, כלי לימוד…] שיוכלו לעזור לו.
כבני נוער אנו נמצאים בתהליך בו אנו מגלים מי אנחנו, ומחפשים מהו הכיוון שלנו. בית הספר מכתיב כיוון מסוים או מספר כיוונים מצומצם בו כולם צריכים ללכת. אבל צריך לעשות בדיוק את ההפך- לתמוך בתהליך הזה וללוות אותו, לתת לנו להתנסות ולחפש את דרכינו תוך תמיכה וייעוץ.
תהליך ההתבוננות, אותו אני מתרגל ולומד הרבה דרך הפרמקלצר, מחזק את ומגביר את סקרנותי ומוביל אותי בדרך מרתקת של שאילת שאלות.